Flatpak

בשבוע שעבר כתבתי על AppImage. הפעם אכתוב על Flatpak. מהי טכנולוגיית Flatpak  ומה היא מאפשרת?

  • לארוז חבילה אחת שניתן להתקין ולהריץ בכל הפצת לינוקס קיימת
  • להוסיף תלויות לחבילה כך שלא תהיו תלויים בקיומם (או בגירסה הספציפית שלהן) בהפצה
  • תאימות קדימה: גם אם ארזתם חבילה להפצה מסויימת שבינתיים השתדרגה, עדיין תוכלו להתקין ולהריץ את החבילה שארזתם בגרסה החדשה של ההפצה
  • ניתן להשתמש בחבילות יציבות שקיימות בסביבת הריצה של Flatpak כתלויות בבנית החבילה החדשה שאתם בונים
  • כלי בניה נוחים

ל- Flatpak יש Repository רשמי בשם Flathub שמאפשר להתקין ולהריץ מאות אפליקציות (302 חבילות בזמן כתיבת המאמר) כאמור ללא תלות בסוג מערכת ההפעלה או בגרסה הספציפית שלה. בלינוקס מינט בחרו בטכנולוגיית Flatpak (ולא ב- Snap) ככלי להשלמת מאגרי התוכנה של ההפצה.

אם נחפש במנהל התוכנות של לינוקס מינט את החבילה KeePassXC נקבל שתי תוצאות: אחת מקורה ב- Repository הרשמי ואחת מקורה ממאגר Flathub. כפי שניתן לראות בלינוקס מינט שילבו בצורה מאוד יפה ושקופה את טכנולוגיית Flatpak. אך כמובן שניתן לבצע את כל הפקודות מה- Console:

$ flatpak remotes
Name Options
flathub system

הפקודה flatpak remote מציגה את כל ה- Repositoties מסוג Flatpak שמותקנים בהפצה. כאן קיבלתי רק את Flathub כתשובה, וזה מה שמתקבל בברירת המחדל בלינוקס מינט, אך כמובן שניתן להוסיף עוד מאגרים מסוג Flatpak.

כדי לחפש תוכנה במאגרי Flatpak נריץ את הפקודה:

$ flatpak search Application_Name

וכדי להתקין את התוכנה נריץ את הפקודה:

$ sudo flatpak install  Application_Name

כדי לעדכן את כל חבילות Flatpak המותקנות במערכת נריץ את הפקודה:

$ sudo flatpak update

רשימה מלאה של פעולות שניתן לבצע באמצעות פקודת flatpak ניתן למצוא כאן.

מאמרים נוספים שכתבתי בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *