פיירפוקס ולינוקס

פיירפוקס ("שועל האש") היה הדפדפן האהוב עלי במשך שנים. תמיד העדפתי אותו על פני כל דפדפן אחר (כרום, כרומיום, אופרה, מידורי ועוד…). לפיירפוקס תמיד היתה בעיה בלינוקס: קרן מוזילה השקיע בו פחות משאבים והוא תמיד עבד פחות מהר/חלק מאשר בסביבת חלונות. בשנה האחרונה נוצרה בעיה חדשה והיא הסרת התמיכה של אדובי בפלאש עדכני ללינוקס (נכון לזמן כתיבת המאמר, הגרסה האחרונה של פלאש לפיירפוקס היא 11.2.202.350, כשהגרסה העדכנית היא 13.0.0.182). גוגל החליטה לא להזניח את משתמשי לינוקס ודאגה לפתח API בשם PPAPP שיאפשר להשתמש בפלאש עדכני במוצר שלה. לצערי מוזילה העדיפה לא להתאמץ ולפתח API דומה.

אני יודע שפלאש היא טכנולוגיה גרועה, שזוללת משאבי CPU רבים, אך לצערי אתרים רבים עדיין עושים בה שימוש, ומבחינתי תמיכה בטכנולוגיה הזאת עדיין חיונית. בכל פעם שאני גולש עם פיירפוקס ל- Ynet, אני מקבל אזהרה שאני משתמש בגרסת פלאש ישנה ושעלי לשדרג את התוסף. הבעיה היא שאין שום דרך לשדרג את התוסף. אני מאמין שיגיע היום וכבר לא ניתן יהיה להשתמש בתוסף הישן. מעבר לכך מוזילה החליטה עד עוד החלטה הזויה: שילוב פרסומות בדפדפן. בסה"כ קרן מוזילה די רווחית כך שאני לא מבין מדוע צריך "לזהם" את הדפדפן בפרסומות. הזלזול של מוזילה כלפי משתמשי לינוקס (לאורך שנים) גרם לי לנטוש את פיירפוקס ולהשתמש בכרומיום. אני מקווה שיגיע היום וכל האתרים יעברו להשתמש ב- HTML5, ואז אולי אוכל לחזור לדפדפן שפעם כה אהבתי (אם כי לא בטוח שזה יקרה בגלל היחס המזלזל של מוזילה).

More-Ads-in-Firefox

מתדולוגיות של הפצות – חלק שני

במאמר המשך זה אסקור תכונות וסוגים שונים של הפצות המתגלגלות:

הפצות מתגלגלות למחצה (part-rolling, semi-rolling, or half-rolling):
בהפצות אלו קיימים חלקים שלא מתגלגלים. מדובר בדר"כ ברכיבי ליבה (קרנל, xorg והמעטפת הגרפית). דוגמאות: PCLinuxOS, Chakra Linux, Aurora OS

הפצות מתגלגלות באופן מלא: (full-rolling )
בהפצות אלו כל מרכיבי ההפצה מתגלגלים. דוגמאות: Arch, Gentoo

הפצות מתגלגלות באופן מדומה (pseudo-rolling):
בהפצות אלו מנסים ליצב את הענף הלא יציב באמצעות תיקוני תוכנה (patches) המוכנסים אליו ואמורים לספק תכונות הקיימות בהפצות המתגלגלות. דוגמאות: aptosid, siduction, Semplice, antiX

הפצות מתגלגלות לפי בחירה (opt-rolling):
להפצות אלו יש גרסאות להורדה של הפצות מתגלגלות ושל הפצות לא מתגלגלות.
דוגמא: OpenSuse

הפצות מתגלגלות באופן מחזורי (cyclic-rolling):
הפצות אלו מפותחות במחזוריות (בעיקר בחלקיהם הלא מתגלגלים). לפיכך גיל החבילות והיציבות שלהם לא זהה בחלקים שונים של ההפצה. דוגמאות: antiX and LMDE

מקור

מתדולוגיות של הפצות – חלק ראשון

השבוע אשיב על שאלה של אחד הקוראים. כדי לענות על השאלה אסקור תחילה, באופן גס, את סוגי הפצות הלינוקס השונות:

הפצות יציבות: הפצות בהן כל חבילות התוכנה נבדקות ונבחנות בקפידה רבה (ממש ב- "זכוכית מגדלת"). כל חבילה שתתקינו אמורה לעבוד. במידה ומתגלית בעיה, מנהלי ההפצה יכולים להחליט על הסרת החבילה מהמאגרים או פשוט להחליף אותה בחבילה תקינה אחרת (ישנה יותר).

דוגמאות:

  • אובונטו LTS ‏12.04‏ (ובקרוב אובונטו LTS ‏14.04): הפצה שנתמכת לתקופה של 5 שנים (Long Term Support)
  • CentOS \ Redhat: הפצות שנתמכות לתקופה של 10 שנים
  • Debian Stable: הפצה שנתמכת לתקופה של 3 שנים (בערך)

יתרון בשימוש בהפצות יציבות: יציבות גדולה מאוד. כל חבילות התוכנה שבמאגרים ניתנות להתקנה ולעבודה שוטפת ולא צפויים בעיות/הפתעות (קריסה של התוכנה לאחר ההפעלה או חוסר היכולת להתקין אותה בגלל התנגשות עם חבילה אחרת או מפאת חוסר בתלויות)
חסרון בשימוש בהפצות יציבות: חבילות מאוד ישנות (יחסית) ולכן לא כוללות תכונות שפותחו אך לאחרונה (ולכן נחשבות ל-"משעממות" בפני הגיקים)

הפצה מתגלגלת למחצה (Semi Rolling Release):
העדכונים לא מגיעים באופן שוטף ומיידי. חבילות התוכנה נבדקות תחילה ואז משוחררות למאגרים. הרעיון של הפצות אלו: תתקינו פעם אחת את מערכת ההפעלה ואז תשדרגו לנצח.

דוגמאות להפצות מתגלגלות למחצה:

  • Linux Mint LMDE – הפצה שמתבססת עם Debian Testing. העדכונים מגיעים אחת למס' חודשים במה שנקרא Update Pack.
  • Solydxk – גם הפצה זאת מתבססת על Debian Testing. עדכונים נעשים אחת לשלושה חודשים (פירוט לגבי מדיניות העדכונים תוכלו לקרא כאן)

יתרון: התקנה חד פעמית ושדרוג לנצח
חסרון: לא מקבלים באופן מיידי את החבילות החדשות ביותר. בדר"כ מדובר בהפצות קטנות (שמתבססות על צוות מפתחים קטן). צפויים תקלות ובעיות שונות אך לא בסבירות גבוהה (גם אם מתגלות בעיות, הן אמורות להיות מתוקנות במהירות יחסית)

הפצות מתגלגלות:
הפצות שמשחררות עדכונים באופן שוטף לכל חבילות התוכנה שמרכיבות את ההפצה. יש הפצות שמשחררות עדכונים באופן מיידי (הן נקראות "על הקצה" – Bleeding Edge ולכן הסיכון בשימוש בהן די גבוה – אך העדכניות שלהם מאוד גבוהה וניתן להנות באופן מיידי מטכנולוגיות חדשות). יש הפצות קצת יותר שפויות שמשחררות עדכונים אחת לשבוע שבועיים (לאחר בדיקה קצרה של החבילות)
דוגמאות:

  • Arch (הפצת Bleeding Edge). הפצה עצמאית. מי שמשתמש בה חי בקצה לטוב ולרע (נהנה מהחבילות החדשות ביותר אך מסתכן בקריסה של מערכת ההפעלה / תוכנות שונות (לי קרה שכשהכניסו את Python 3 למאגרים ההפצה נשברה לגמרי).
  • Manjaro הפצה עליה כתבתי לפני שבועיים. משחררת עדכונים כל שבוע/שבועיים.

עתה נראה לי שאוכל לענות על השאלה הבאה של פוסטר:
"אבל בשורה התחתונה, בתור המשתמש הפשוט – זה שמשתמש במערכת ההפעלה למשימות די טריויאליות – מיילים (דרך lotus notes), דפדפן, התחברות למכונות מרוחקות, תכנות (עורך הטקסט שלי הוא vim שאותו אני מעדיף על פני כל IDE) אני באמת מתקשה לראות מה יהיה אצלי שונה כאשר אעבור ל- Arch".

בשימוש ב- Arch תמיד תוכל לעבוד ולהינות מהחבילות החדשות ביותר. יש לקחת בחשבון שכל חבילות התוכנה משתדרגות, כך שאחת לשבוע תזדקק לשדרג עשרות/מאות מגהבייט של חבילות. קיים סיכון שאחד העדכונים ידפוק את מערכת ההפעלה והיא תסרב לעלות לאחר אתחול (הנ"ל נכון לגבי שדרוגי קרנל, xorg ודרייברים של כרטיס מסך). במצב בו המערכת הגרפית לא עולה תזדקק למסוף דרכו תוכל לאושש את המערכת. הנ"ל לא אמור לקרות (אבל הסיכויים שזה יקרה הם הרבה הרבה יותר גבוהים מאשר ההפצות היציבות שנבדקות, מן הסתם, באופן מעמיק יותר).

אגב, גם באובונטו אני מוצא את עצמי משחק די הרבה עם הגדרות המערכת – מוסיף מקורות נוספים להתקנת אפליקציות, והגדרות כאלו ואחרות של אובונטו עצמה ואפילו מודולים נוספים המאפשרים שלי שליטה על מאווררי המחשב הנייד שלי, כך שאני באמת מתקשה להתחבר לאמירה כי "ארץ' מיועדת למי שלא מפחד להתלכך עם הטרמינל." – אגב אמירה זו, לא אתה טענת אותה, אבל היא נשמעת בגרסאות כאלה ואחרות בכל מאמר שני בערך על ארץ'.

כשאומרים "להתלכלך עם הטרמינל" לא בהכרח מתכוונים לפעולה של הגדרת קבצי קונפיגורציה אלא, בעיקר, להתמודד עם מצב בו מערכת ההפעלה לא עולה או לא מתפקדת וצריך לפתור את התקלה באמצעות הטרמינל (כי למשל המנשק הגרפי כלל לא עולה). בכל מקרה השימוש ב- PPA שציינת מאוד מסכן את המערכת. מדובר בחבילות שמפותחות על ידי הקהילה ואין להם תמיכה רשמית של אובונטו. חבילות אלו יכולות, באופן תאורטי, להכיל וירוסים או keyloggers שונים. פיתחו את מנגנון ה- PPA כדי לספק מענה מהיר לעדכניות של חבילות התוכנה (לאפשר, למשל, להתקין ליברה-אופיס חדש יותר או לתת יכולת להתקין חבילה שלא נמצאת במאגרים).

בסקירה הזאת סיווגתי את ההפצות באופן גס למדי: יציבות, מתגלגלות מחצה ומתגלגלות. לכל סוג הפצה יתרונות וחסרונות ויש להתאים את סוג ההפצה לסוג השימוש שמתכוונים לעשות בה: בשרתים שמספקים שירות (שרתי production) ישתמשו תמיד בהפצות יציבות (בדר"כ CentOS\Redhat\Debian). משתמשים ביתיים יעדיפו להשתמש בהפצות מתגלגלות למחצה או בהפצות מתגלגלות (תלוי באופי האנשים: ההרפתקנים יותר יעדיפו הפצות מתגלגלות. אנשי הביניים יעדיפו חצי מתגלגלות ויהיו גם אנשים שרק מעוניינים במכונה עובדת, מבלי שיצטרכו לתחזק אותה כלל, ולכן יעדיפו הפצות יציבות)

סיווג ההפצות שתיארתי במאמר זה הוא גס מדי ולא ממש מדוייק. בפועל המצב לא כ"כ פשוט… בשבוע הבא אכנס יותר לעומק ואסווג את סוגי ההפצות המתגלגלות (כדי לקבל הבנה ברורה ומדוייקת יותר של סוגי הפצות אלו: Opt Rolling, Cyclic Rolling ,Part Rolling, Full Rolling, Pseudu Rolling, True Rolling)

FU-rch: התקנת Arch בתהליך גרפי פשוט

ְאחד היתרונות/חסרונות של Arch היא ההתקנה הלא פשוטה (יחסית) של מערכת ההפעלה. יש יאמרו שזה יתרון (כי כך לומדים ומכירים טוב יותר את המערכת), ויש יאמרו שזה חיסרון (השקעת משאבים רבים מידי עד שמצליחים להתקין ולהגדיר את ההפצה). FU-rch הוא כלי חדש שמאפשר התקנה גרפית קלה של Arch. בסרטון הבא (באנגלית) ניתן להתרשם מפשטות ההתקנה שהכלי מאפשר. לאחר ההתקנה ניתן להמשיך לעבוד עם Arch כרגיל.

הסרטון הבא מעמיק יותר ומסביר כיצד ניתן לקבוע אילו חבילות תוכנה יותקנו בשלה ההתקנה ואילו לא: