Flatpak

בשבוע שעבר כתבתי על AppImage. הפעם אכתוב על Flatpak. מהי טכנולוגיית Flatpak  ומה היא מאפשרת?

  • לארוז חבילה אחת שניתן להתקין ולהריץ בכל הפצת לינוקס קיימת
  • להוסיף תלויות לחבילה כך שלא תהיו תלויים בקיומם (או בגירסה הספציפית שלהן) בהפצה
  • תאימות קדימה: גם אם ארזתם חבילה להפצה מסויימת שבינתיים השתדרגה, עדיין תוכלו להתקין ולהריץ את החבילה שארזתם בגרסה החדשה של ההפצה
  • ניתן להשתמש בחבילות יציבות שקיימות בסביבת הריצה של Flatpak כתלויות בבנית החבילה החדשה שאתם בונים
  • כלי בניה נוחים

ל- Flatpak יש Repository רשמי בשם Flathub שמאפשר להתקין ולהריץ מאות אפליקציות (302 חבילות בזמן כתיבת המאמר) כאמור ללא תלות בסוג מערכת ההפעלה או בגרסה הספציפית שלה. בלינוקס מינט בחרו בטכנולוגיית Flatpak (ולא ב- Snap) ככלי להשלמת מאגרי התוכנה של ההפצה.

אם נחפש במנהל התוכנות של לינוקס מינט את החבילה KeePassXC נקבל שתי תוצאות: אחת מקורה ב- Repository הרשמי ואחת מקורה ממאגר Flathub. כפי שניתן לראות בלינוקס מינט שילבו בצורה מאוד יפה ושקופה את טכנולוגיית Flatpak. אך כמובן שניתן לבצע את כל הפקודות מה- Console:

הפקודה flatpak remote מציגה את כל ה- Repositoties מסוג Flatpak שמותקנים בהפצה. כאן קיבלתי רק את Flathub כתשובה, וזה מה שמתקבל בברירת המחדל בלינוקס מינט, אך כמובן שניתן להוסיף עוד מאגרים מסוג Flatpak.

כדי לחפש תוכנה במאגרי Flatpak נריץ את הפקודה:

וכדי להתקין את התוכנה נריץ את הפקודה:

כדי לעדכן את כל חבילות Flatpak המותקנות במערכת נריץ את הפקודה:

רשימה מלאה של פעולות שניתן לבצע באמצעות פקודת flatpak ניתן למצוא כאן.

מאמרים נוספים שכתבתי בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *