Pondus: תוכנה לניטור מסת הגוף

בעבר סיקרתי את הכבשה (שמגינה על העיניים). הפעם אסקר עוד תוכנה שקשורה לבריאות: Pondus. מה המטרה של Pondus? כדי לדעת אם אדם סובל מעודף משקל יש לדעת מהי מסת הגוף שלו (BMI). הנוסחה לחישוב BMI מתבססת על משקל וגובה (הנוסחה המדוייקת: BMI = משקל חלקי הגובה בריבוע). מי שמתעצל לחשב, קיימים ברשת מחשבוני BMI (דוגמא). טווח ערכים תקין של BMI‏: 18.5-24.9. ערכים נמוכים מ- 18.5 מציינים תת משקל, ערכים גבוהים מ- 24.9 מציינים משקל יתר. ניתן להיעזר בטבלה הבאה כדי לסווג את טווח ערכי BMI בהקשר הבריאותי:
pondus-bmi

Pondus היא תוכנה שמנטרת את מסת הגוף. כשמריצים אותה בפעם הראשונה היא מבקשת שתזינו את הגובה שלכם. לאחר מכן ניתן בפשטות רבה להזין את המשקל (כדאי לבצע את הבדיקות בזמנים ושעות קבועים). התוכנה מחשבת את מסת הגוף ומציגה בגרף מעקב זה. לתוכנה מאפיינים רבים כגון תכנון משקל, מעקב אחר מסת שריר, אחוזי שומן ועוד… תוכלו להתרשם מהגרפים הבאים (המעקב הפרטי שלי אותו התחלתי לנטר באוקטובר 2011)
מסך הזנת משקל:

pondus-1

גרף מעקב BMI‏:
pondus-4

מסך ההגדרות‏:
pondus-3

מנהל חבילות אולטימטיבי ללינוקס

משתמשי לינוקס תמיד מתגאים במנהלי החבילות של ההפצה שלהם: apt, aptitude, yum, yast, pacman ועוד… לדעתי לא צריך להתגאות כ"כ במנהלי החבילות, מפני שכולם סובלים מאותה בעיה מהותית, שמקשה מאוד על משתמשי לינוקס: בעיית התלויות.

במערכות הפעלה אחרות (חלונות, IOS, אנדרויד, BSD) כל חבילת תוכנה מכילה בדר"כ את כל רכיבי התוכנה הדרושים להפעלתה. נכון: יש חריגים (נניח תוכנות שתלויות בגרסה מסויימת של NET.), אבל בדר"כ רוב התוכנות ניתנות להתקנה קלה ופשוטה יחסית.

בלינוקס העיניין סבוך הרבה יותר: כל חבילת תוכנה תלויה בגרסאות ספציפיות של חבילות תוכנה אחרות, ומנהלי החבילות לא תמיד מתמודדים בהצלחה עם נושא זה. מצב זה גורם לכך שלא תמיד ניתן להתקין חבילת תוכנה מסויימות (כי היא לא קיימת במאגרים או שהתלויות שלה לא קיימות במאגרים).

ב- BSD, למשל, חבילת תוכנה נארזת כך שהיא מכילה את כל החבילות הדרושות להפעלתה. נכון, החבילה תהיה גדולה יותר בנפח, אבל אין את כל הסיבוך הקיים בלינוקס. ב- BSD הגדילו לכת ומאפשרים להריץ את התוכנה באזור "הסגר" (JAIL): החבילה תרוץ בסביבה מבודדת, מבלי שהיא תוכל להשפיע על תוכנות אחרות במערכת ההפעלה.

הייתי רוצה לראות פתרון דומה בלינוקס, ומוזר לי מאוד שעד היום אף חברה לא ניסתה לפתח פתרון דומה. היום רוחב הפס או גודל הדיסק לא מהווה בעיה. הפצה אידיאלית מבחינתי תכיל גרעין לינוקס (Kernel) מאוד יציב שיכיל תמיכה רחבה בהתקני חומרה. הוא לא חייב להיות החדשני ביותר, וניתן ליצור גם מס' Kernels ברמת יציבות שונה (כך שאולי הקרנל החדשני ביותר יתמוך בחומרה חדשה יותר, אבל רוב המשתמשים אולי ירצו להשתמש ב- kernels ישנים ויציבים יותר). Manjaro מיישמת רעיון זה ומאפשרת מעבר פשוט מאוד בין Kernels שונים.

מעבר לקרנל, ההפצה חייבת להכיל חבילות תוכנה שמאפשרות את X, את מנהל החלונות ועוד… לדעתי כל אחד מהמרכיבים הנ"ל אמור להיות עצמאי ולהכיל את כל רכיבי התוכנה הדרושים להפעלתו. חבילות אלה לא חייבות להתשדרג בצורה תכופה והן יהוו את השלד של מערכת ההפעלה.

לגבי אפליקציות: הייתי שמח לראות מנהל חבילות שיפעל באופן שהגדרתי: כל חבילת תוכנה תכיל את כל רכיבי התוכנה הדרושים להפעלתה. בצורה זאת המשתמשים יוכלו להריץ בקלות רבה גרסאות שונות של דפדפן, תוכנות אופיס ומשחקים.
והכי חשוב: כל חבילה, באשר היא, תהיה עצמאית ותוכל להיות מותקנת בקלות וללא סיבוכים.

inxi

inxi הוא כלי שבעזרתו ניתן לקבל אינפורצמיה על חומרת המחשב (דגם, יצרן, דרייברים ועוד…).
למרות שמדובר בפקודה שמריצים במסוף, הפלט המתקבל מסודר ויפה:

הרצה של הפקודה inxi ללא פרמטרים תציג פרטים כלליים על כל חומרת המחשב

הדגל b- יציג אינפורמציה טובה יותר על חומרה זאת (אבל עדיין מדובר ברשימה בסיסית)

קיימים דגלים שימושיים נוספים:

  • ‏‏‏p- יציג פרטים על Partition
  • ‏D- יציג פרטים על הכונן הקשיח
  • ‏n- יציג פרטים על כרטיס הרשת
  • ‏F- יציג רשימה מפורטת על כל חומרת המחשב
  • ‏s- יציג פרטים על חיישנים שונים (מדי טמפרטורה, סיבובי מאווררים ועוד…)

מדובר במס' דוגמאות בלבד (כדאי להריץ man inxi וללמוד על אפשרויות נוספות שהכלי מאפשר לצפות בהם)